Thursday, July 19, 2012

They tried to get me to accept that Ariel was a university, I say No No NO...

Now we have a big problem (it's not that we didn't have one before, but now it's in our [academic] field.

Ariel was pronounced a university. It will receive more money from the government and it will be equal to all of the other Israeli universities. Therefore, if I, as a faculty member, am uwilling to personally cooperate with researchers/academics from Ariel, I can decide to ignore their existence (I can also do this with other academics from other universities...). But, if I organize a conference in my college, for example, and I send out a call for papers, and an academic from Ariel sends in an abstract (for a conference that is not my private conference - after all, I am not holding it in my house), how can I refuse to consider his abstract? It's true, the problem existed before when Ariel was 'just' a college, but now the problem has gotten much bigger.

This is not a personal problem of any one academic. After all, each one of us will continue to act in ways that reflect his/her principles (for example, in the past, when I was asked to cooperate with academics from Ariel, I refused because I saw Ariel as being an illegitimate academic institution, because of the Occupation. Turning Ariel into a university does not change my principles and does not alter my personal behavior). We are talking about a serious social-political problem.

So what can we do? Here are some ideas (with a bit of humor...)
1. We can continue to pressure the presidents of our institutions to refuse to cooperate with Ariel and to send out a huge cry that this was a terrible mistake, on many levels. If they refuse to cooperate, this might change the decision.

2. We can flood the administration of Ariel, and the lecturers as well, with demands that they open up their gates to Palestinian students and academics. (We need to be prepared that this attempt won't really succeed, but we will certainly have fun doing it!) if Ariel accepts Palestinian students and academics (and perhaps even puts them into positions of power), then our opposition will probably lessen.

3. We can write creative "call for papers" - for example, we can put out the falling: "This call is only for academic institutions that are located in area X of Israel. The reason for this geographical limitation is..."  (and then make up a creative reason that excludes Ariel).

4. Continue fighting the Occupation (this is good in any event)

5. Recruit colleagues from abroad to protest this travesty. They should flood Ariel administrators and faculty with their objections. The letters should express the significance and negative consequences of having an Israeli university in Occupied territory, in the center of a population that is denied its basic rights.

6. We should reward every faculty member that decides to resign his/her position in Ariel. For example, each lecturer will receive a credit of 2 peer reviewed articles on his/her CV for resigning. Every faculty member that persuades an Ariel faculty member to resign will receive a credit of 3 peer reviewed articles for his/her CV...

And some final words...
The decision to make Ariel into a university is not only an immoral one, it is also an anti-Zionist one. It negates principles of democracy, equality, human dignity. It formally discriminates against an entire population. It contradicts our Declaration of Independence.

They tried to get me to accept Ariel as a university, but I said NO, NO, NO...

עכשיו יש לנו בעיה גדולה (לא שלא הייתה לנו לפני כן, אבל עכשיו זה ממש במגרש [האקדמי] שלנו

אריאל הוכרזה כאוניברסיטה. היא תקבל עוד תקציבים והיא תהיה שווה ערך לכל אוניברסיטה אחרת בישראל. לכן, אם אני, כמרצה פרטית, לא מוכנה לשתף פעולה עם מרצים/חוקרים אחרים מאריאל, אני יכולה להחליט להתעלם מהם (הדבר הנכון גם לגבי מרצים מכל מוסד אחר בארץ...). אבל, לדוגמא, אם אני מארגנת כנס במוסד שלי, ואני שולחת קול קורא ומרצה מאריאל שולח לי תקציר לכנס (שהוא לא שלי פרטי , כי הרי הכנס לא יתרחש אצלי בבית), כיצד אני יכולה לסרב לשקול את התקציר? נכון, הבעיה הזאת הייתה גם קודם, אבל עכשיו הבעיה התעצמה עוד יותר.

 אין כאן בעיה אישית של מרצה זה או אחר. הרי כל אחד מאיתנו ימשיך לנהוג על פי העקרונות שלו (לדוגמא, בעבר, כאשר נתבקשתי לשתף איתם פעולה, סירבתי כי ראיתי את אריאל כמוסד אקדמי לא לגיטימי, בגלל הכיבוש. הפיכת אריאל לאוניברסיטה לא משנה את עקרונותיי או את ההתנהגות האישית שלי). מדובר על בעיה חברתית פוליטית חמורה.

 אז מה כן ניתן לעשות? הנה כמה רעיונות (וקצת הומור כאן):

1.      אפשר כן ללחוץ על הנשיאים של המוסדות שלנו להקים צעקה שהחלטה זה שגויה ופוגעת ברמות רבות. אם הם יסרבו לשתף פעולה עם ההחלטה, זה יכול להזיז משהו.

2.      אפשר להציף את הנהלת אריאל בדרישות לפתוח את שעריה לפלסטינים ולמרצים פלסטינים (יש להבין שהתרגיל לא באמת יצליח, אבל יהיה נחמד לעשות אותו). אם יהיו שם סטודנטים פלסטינים ומרצים פלסטינים (אולי גם בתפקידים בכירים), יתכן שההתנגדות שלנו תרד קצת.

3.      אפשר לנסח "קולות קורא" בצורות יצירתיות (לדוגמא – קול קורא זה מיועד לכל מוסד אקדמי שנמצא באזור X של המדינה... הסיבה להגבלה הגיאוגרפית היא [ולהמציא סיבה כלשהי שמוצאיה את אריאל מהקריטריונים)

4.      להמשיך להילחם נגד הכיבוש [זה טוב בכל מקרה]

5. לגייס עמיתים בחו"ל להציף את מקבלי ההחלטות, וגם הנהלת אריאל והמרצים שם, במכתבי מחאה. לשקף להם את המשמעות של קיום אוניברסיטה בשטחים כבושים בלב אוכלוסיה ללא זכויות בסיסיות.

6.      לתת תמריץ לכל מרצה שעוזב את אריאל (לדוגמא - כל אחד שפורש יקבל 2 מאמרים אקדמיים לזכותו בקורות החיים שלו וכל מרצה שישכנע מרצה לעזוב את אריאל יקבל 3 מאמרים לזכותו/ה)

וכמה מילות סיכום

אני רואה בהחלטה זו, ובהרחבת הכיבוש, לא רק אקט אנטי אנושי, אלא גם אקט אנטי ציוני מובהק: הוא מנגד עקרונות של דמוקרטיה, שוויון, ערך האדם. הוא מפלה בצורה פורמאלית אוכלוסיה מסוימת.  הוא מנגד את מגילת העצמאות של המדינה שלנו.

No comments:

Post a Comment